האתר נבנה במסגרת הקורס:

"הנאציזם הגרמני והפאשיזם האיטלקי במזה"ת באמצע המאה ה-20"

19-408-01

אוניברסיטת בר אילן

מוגש ע"י איתמר

fb_icon
twitter

הפרהוד

אתר לשימור הזיכרון

g_

Contacts

Please insert information that will be useful to your customers here Please insert information that will be useful to your customers here Please insert information...

הארועים

הרקע ההסטורי והשפעת הנאציזם והפשיזם

עראק קיבלה עצמאות מהמנדט הבריטי בשנת 1932, והפכה למדינה. ארוע משמעותי זה לא הביא עמו בשורות טובות, והמדינה שרק הוכרזה התמודדה עם "חבלי לידה" קשים וחוסר יציבות שלטוני. מאבקים בין לאומנים פשיסטים שתמכו במדינות הציר, לבין הגורמים מהצד השני של המתרס אשר תמכו בעמדות הבריטיות, ערערו את יציבותה של עראק מבחינה שלטונית ומבחינה חברתית.

 

לשגרירות גרמניה בבגדאד, היה חלק משמעותי ביצירת האווירה הנאצית ובחיזוק עמדות הציר במדינה. ד"ר פריץ גרובה, שכיהן כשגריר בבגדאד בין השנים 1932-1941, פעל רבות ע"מ לבסס קשרים עם האליטה, וכן תמך רבות בפעילות פשיסטית ואנטישמית. השגרירות בבגדאד, הזמינה אינטלקטואלים ואנשי צבא לביקורים בגרמניה כאורחים של המפלגה הנאצית. ההשפעה הנאצית על האליטה העראקית, התבטאה גם בחדירת חומרי תעמולה נאציים ואנטי-יהודים לעיתונות המקומית. בנוסף לכך, השגרירות הגרמנית אף רכשה את העיתון הנוצרי "אלעאלם אלערבי" (العالم العربي, "העולם הערבי"), והחל משנת 1933, דאגה לפרסם בו מדי יום פרקים מתוך ספרו של אדולף היטלר "מיין קמפף", בתרגום לערבית.

 

התעמולה האנטישמית הובלה גם ע"י תנועות פשיסטיות בראשות בכירים עראקים. ביניהם, מועדון "אלמת'נא", שהוקם בשנת 1935 והיה אירגון ערבי-נאצי, אשר הושפע בעיקר מהפשיזם האירופי. מאוחר יותר, נודע הארגון כ"מפלגה הלאומית הדמוקרטית". מועדון "אלמת'נא", הקים תחתיו ארגון נוער צבאי בשם "אלפתוה" (בתרגום מילולי: "עלומים", במקור שם למסדר אבירים מוסלמים), אשר סודר ע"פ דגם הפשיזם האירופי והנוער ההיטלראי. משלחת של הארגון אף השתתפה בשנת 1938 בועידת המפלגה הנאצית בנירנברג, וכן מנהיג הנוער ההיטלראי, באלדור פון שיראך, הגיע לביקור בבגדאד. עד סוף שנות ה-30 של המאה ה-20, מנה הארגון כבר ע-63 אלף חברים, וכל תלמידי בתי הספר העל יסודיים ומוריהם, וכן הסטודנטים, חוייבו להצטרף לארגון ולעבור אימונים צבאיים על פי תוכנית משרד ההגנה העראקי. סאמי שוכת, ממיסדי מועדון "אלמת'נא" הצהיר בגלוי בשנת 1939 כי "היהודי מאוהב בזהב, ואין לו קיום בלעדיו".

 

במקביל, ובהשפעה ישירה מהמגמות הנ"ל, ננקטו בעראק צעדים להצרת כחם וחופשיותם של היהודים,  אשר נחשבו למשכילים באוכלוסיה, והיו בעלי השפעה פוליטית ושגשגו כלכלית. בשנת 1934 הוחלט לפטר פקידי ממשל יהודיים ממשרדי הכלכלה והתחבורה, ובשנת 1935 החלו אף להגביל את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר הממשלתיים. בשנת 1936 חלה החמרה נוספת, כאשר 300 פקידי ממשל יהודים פוטרו מתפקידיהם, וביניהם בכירים רבים. משנת 1939 הוטלו הגבלות גם על החינוך היהודי בעראק, והם אולצו להצטמצם.

 

השפעת הלאומנות הערבית והשנאה לציונות

המרד הערבי, שהתרחש בישראל בשנים 1936-1939 הביא להסלמה גם ביחסי המוסלמים והיהודים בעראק. בערב ראש השנה תרצ"ז, 16 בספטמבר 1936, נרצחו 3 יהודים, ובסך הכל נרצחו 5 יהודים עד סוף אוקטובר באותה השנה. ביום הכיפורים, הושלכה פצצה לעבר בית הכנסת בבגדאד, אך לא היו נפגעים. ביוני 1938, בארוע דומה, הושלך רימון יד למועדון היהודי "לורה ח'דורי", אשר הביא למותו של צעיר יהודי. למחרת נמצאה במועדון היהודי "אלרשיד" פצצה שלא התפוצצה.

 

המופתי של ירושלים, חאג' אמין אלחסיני, תרם גם הוא להלהטת האווירה נגד היהודים, כאשר בשנת 1939 הוא הגיע לבגדאד ונעשה שותף פעיל בהסתה. ככל שעבר הזמן, התמלאו העיתונים ואמצעי התקשורת בעראק בהסתה רבה וגלויה נגד היהודים, והופצו כרוזים בעלי תוכן מסית. חוגים לאומנים הפצירו בראשי הקהילה היהודית לפרסם הצהרות התנגדות לציונות ולתמוך במאבקם של ערביי ארץ ישראל. לבסוף, בלית ברירה, נענה חכם ששון ח'צ'ורי, ראש הקהילה היהודית, ופירסם יחד עם 33 נכבדים יהודים הצהרה המביעה התנגדות לציונות. נסיונותיהם של היהודים להיראות נאנמנים למדינה העראקית בכל מאודם, לא העניקו להם הרבה "נקודות זכות" בקרב המוסלמים. בין היתר, תרמו היהודים עשרות אלפי לירות למטרות לאומיות שונות, אך הממשלה ניצלה את מצבם כדי לסחוט מהם כספים נוספים. גם המופתי ועוזריו הפלשתינים, אשר אירגנו את התעמולה נגד היהודים, סחטו באלימות ובאיומי רצח כספים מיהודי עראק למען קרן המנהיגים שניהלו את הפרעות הקשים נגד היהודים בארץ ישראל.

 

ההפיכה הנאצית בעראק - מרד "רשיד עלי"

בתאריך 1 באפריל, 1941, פרץ בעראק מרד "רשיד עלי אלכילאני", אשר במהלכו תפסה את השלטון במדינה קבוצת קציני צבא תומכי-נאצים, בראשות רשיד עלי. כך, במהלך חודש המלחמה האנגלו-עראקית, התגברו הפגיעות ביהודים ברחבי עראק וההסתה נגדם החמירה. ברחבי המדינה אורגנו הפגנות נגד היהודים אשר במהלכן הטילו המפגנים את זעמם בנפש וברכוש היהודים. תנועת "אלפתוה" הקימה כנופיות חמושות בשם "גדודי הנוער", ואלו קיבלו סמכויות שיטור אשר נוצלו על ידם לתקיפת יהודים. במהלך תקופה זו, נאסרו ועונו יהודים אשר הואשמו בריגול וסיוע לבריטים, כמו גם באיתות למטוסים הבריטים. כספים רבים נסחטו ונכסים הופקעו מידי היהודים, למען הלחימה בבריטים.

בתאריך 16 במאי 1941, כבשו הבריטים את העיר "בצרה", והתמקמו מחוץ לעיר, מה שאיפשר למוסלמים לבזוז ולהשחית את בתי המסחר של היהודים בתוך העיר. לחניכי תנועת "אלפתוה" היה יד בדבר, והם סימנו את בתי היהודים יום קודם לכן בטביעת יד בצבע אדום. בתאריך 29 במאי, הגיעו הבריטים כבר לשערי בגדאד, ובכך הבריחו את רשיד עלי ואמין אלחסיני מעראק. בעקבות זאת, הכריז על עצמו יונס אלסבעאוי, פעיל פרו נאצי במודעון אלמת'נא אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלת רשיד עלי, למושל הצבאי של בגדאד.

 

הפרעות ביהודים - שואת יהודי עראק

אלסבעאוי, שזה עתה הכריז על עצמו כמושל בגדאד, זימן אליו את חכם ששון ח'צ'ורי, ראש הקהילה היהודית. הוא המליץ לו להורות לבני הקהילה היהודית לאגור מזון ולהסתגר בבתיהם במשך שלושת הימים הבאים - שבת, ראשון ושני, שהיו שני ימי חג השבועות באותה השנה. זאת, משום שלטענתו יש סכנה שהם יותקפו. עוד באותו הבוקר, קרא אלסבעאוי דרך שירות השידור בעראק, לבצע טבח ביהודים. ואמנם, שלטונו נמשך רק שעות בודדות, עד שגורש מעראק ע"י "הועדה לבטחון הציבור", ובתאריך 31 במאי נחתם הסכם שביתת נשק בין הממשלה הכראקית לבין הכוחות הבריטים. הכוחות הבריטים נשארו מחוץ לבגדאד.

 

אירועי הפרהוד החלו בשעות הבוקר, בתאריך ו' בסיון תש"א (1 ביוני 1941). הפגיעות הראשונות ביהודים, בוצעו באלכרח', ממערב לבגדאד, בעת חזרתם של קבוצת נכבדים מהקהילה היהודית מקבלת הפנים שנערכה לכבוד שובו של יורש העצר, עבד אלאילה, בארמון הפרחים.

אחר הצהריים של אותו היום, התרחבו המהומות, ובשכונות רבות בבגדאד החלו פגיעות קשות ברכוש היהודים. עד מהרה התפשטו המהומות אל הרובע היהודי ואל השכונות היהודיות, כאשר אל האספסוף המוסלמי הצטרפו השוטרים והחיילים. הפורעים התנפלו על היהודים ברחובות הראשיים באלימות ובעזות רבה. יהודים נזרקו בכח מכלי הרכב ומהאוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ובפגיונות לעיני הכלל. נהגי האוטובוסים המוסלמים תרמו גם הם את חלקם "במלאכת השחיטה", בעודים דורסים באכזריות את הגופות המושלכות. בחלוף זמן קצר, הצטרפו על מהומות הדמים האלימות אף פקידי הממשלה ותלמידי בית הספר. הפורעים התחלקו ביעילות רבה לקבוצות וביצעו חלוקת תפקידים ביניהן. היו יהודים שניסו לשחד את השוטרים ע"מ שיגנו עליהם, אך ללא הואיל.

 

ביום השני למהומות, המצב רק החמיר, כאשר ניתנה הפקודה לפורעים להגיע למרכז המשטרה ולהזדין בכלי נשק. בזמן המהומות, נבזזו והוצתו בתי העסק והמסחר של היהודים, אשר סומנו מבעוד מועד בסימן אדום לשם כך. קציני המשטרה העמיסו על משאיות את השלל הרב שננבזז מבתי העסק ומבתי המגורים של היהודים. שיטה נוספת של הפורעים בכמה מקרים, היתה להתיר את הברזים ע"מ שבתי היהודים יתמלאו במים.

 

הפרעות לא פסחו על בתי הכנסת, וגם הם ניזוקו וחוללו ספרי התורה. הפורעים ביצעו מעשי אונס קשים וריטשו אברהם של תינוקות, נשים וזקנים. כמעשה פרעה, השליכו הפורעים המוסלמים את התינוקות החיים למימי הנהרות והבארות אל מול הוריהם. היהודים הנואשים, ניסו לטפס על גגות הבתים ולברוח מגג לגג.

 

בכל אותה העת, ישבו הכוחות בריטים בשלוותם מחוץ לעיר, על גדות נהר החידקל. השגריר הבריטי בעראק, סר קינאהאן קורנווליס, סרב לאשר לקציני הצבא הבריטי להכנס לעיר ולהפסיק את הטבח הנורא. העוצר, היה עסוק בבוקר היום השני למהומות, בהרכבתה של הממשלה החדשה. בשעה 10:45, שודרה ברדיו פקודה לעוצר-בית, ובשעות הצהריים נכנס הצבא העראקי החדש לעיר. הצבא, החדש, שהורכב בעיקרו מכורדים, קיבל פקודה לפזר את הפורעים, והטבח ביהודים פסק. במהלך המאבק בין הצבא לפורעים חוסלו חלקם ונהרגו. רק לאחר מכן, נכנסו הכוחות הבריטים לעיר, ואחר הצהריים הם הטילו עוצר וירו על הפורעים האחרונים שנותרו.

ועדת החקירה הממשלתית שהוקמה בתאריך 8 ביוני 1941, קבעה שהפרעות התרחשו על "רקע דתי". בעקבות המסקנות, הוצאו להורג 8 פורעים, ובתוכם קציני משטרה וצבא.

 

שלש אנדרטאות הוקמו לזכר הנרצחים - בעראק הורדמה אנדרטה, במרכת למורשת יהדות בבל שבאור יהודה הוקם קיר זכרון, ובשנת 2010 הוצב במתחם הבורסה ברמת גן פסל "התפילה" לזכר הנרצחים בפרהוד ולזכר 13 היהודים שנתלו בבגדאד בשנת 1969. הפסל נוצר ע"י הפסל יאשה שפירא, הוא עשוי מברונזה וגובהו כ-5 מטרים.

640px-monument_-prayer-_in_ramat_gan_in_memory_for_jews_who_were_killed_in_iraq_in_the_pogrom_-farhud-_(1941)_and_in_the_sixties

פסלו של הפסל יאשה שפירא, "התפילה", ברמת גן.

hatfila
2287664975
honberlin
Destroyed_iraqi_artillery

קצין בריטי בוחן תותח עיראקי מושמד, סמוך לבסיס ה-RAF בחבניה, מאי 1941.

Baghdad-Carriage_1930