האתר נבנה במסגרת הקורס:

"הנאציזם הגרמני והפאשיזם האיטלקי במזה"ת באמצע המאה ה-20"

19-408-01

אוניברסיטת בר אילן

מוגש ע"י איתמר

fb_icon
twitter

הפרהוד

אתר לשימור הזיכרון

g_

בעמוד זה מפורסמות יצירות אומנות שנעשו בהשראת אירועי הפרהוד.

הציבור מוזמן לשלוח יצירות נוספות לפירסום באמצעות הטופס שבתחתית העמוד.

Our startups

אומנות

שיר על הפרהוד/ הרב דוד מנחם ירושלים תשע"ד 2014

הייתי שם.

כשם שהייתי בהר סיני
במעמד מתן תורה-
כך הייתי בפרהוד,
בבגדד של 1941
בחג שבועות תש"א.

הייתי שם.

יצאתי עם סבי - כשעוד היה רק אב צעיר -
סבי, חכם גרג'י יאיר
המורה הנודע של "מדרש מנשה צאלח"
החזן החנון של כנסת "צלאת' דינה"
שבשכונה החדשה באב א שרק'י.

נצמדתי לחיקו
מתחת שכמו
וכפו הגדולה סוככה על פני
בכל עת שמראה קשה לצפייה
עמד בדרכנו.

סבי, מראהו כארזים
גבר תמיר וגבה קומה
משכמו ומעלה.
צ'ידרה משולשת על ראשו
הולך בנחישות נכחו
לא פונה ימין ושמאל
כפי שהיה הולך בערוב ימיו
ברחובות שכונת מקור ברוך
וחליפתו הלונדונית בעלת שלושת החלקים
סדורה וסגורה על פי מידותיו.
רק שקשוק השעון האנגלי
האחוז בדש חליפתו
השמיע נקישותיו העדינות.

נקישות אחרות שנשמעו בסביבה
חזקות היו
קשות היו
ואחריהן נשמעו חרחורי גסיסה ונפיחת נשמה.

גופת אישה שרועה לצד הדרך
וטרם כיסתה כפו של סבי את עיני
זיהיתי אותה. 
הייתה זו סֻעאד
הבחורה היפה של השכונה,
בעלת עיני הטורקיז.
התאנו לה כמה פורעים פראים
משכוה מהאוטובוס
אנסוה, בזזו את תכשיטיה,
ובתרו שדיה.
כך מושלכת הייתה
ועיניה מגולגלות ומגלות לובנן.

עשרים צעדים ממנה
היה מוטל עזרא, ארוסה.
חליפתו משוכה לאחור
חולצתו ספוגה דם
ונחיל אדום מאפו
התחרה עם אדמומית הורד שבדש חליפתו.

וביניהם רצה בחורה עטופה באיזאר שחור 
ובידה ביזה;
צמיד האירוסין שצרף ורקע עזרא לסֻעאד בזהב אדום.
אחריה קרא בחור מיוזע כמעודד: סחתיין.

בגדד סערה ועמדה דום יחד.
מעיר גדולה של חכמים וסופרים
הפכה תוך יומיים קן של בוזזים בזויים.
חכמת חכמיה סרחה,
וגדולתה, 
גדולת בבל רבתי מימי התלמוד-
ועיר ספרי החכמה מימי הארון אל רשיד
הגאלה.
מימי הארון אל רשיד
עד רשיד עלי אל כילאני הצורר
עמדה דום,
נתגלתה ערוותה
ונתביישה.

הקאיי (הוא מאכל חג השבועות בבגדאד) שהכינה סבתי נג'יה
התקרר
ושומן החמאה הירוקה
קרש ונתקשה
כשם שנקרש דמם
של סועד ועזרא
ושל בני הגולה שבבבל.

המֻאַזִּן צרח בהשתלהבות
בלי כוונה,
בלי מנגינה, 
לא לפי מקאם,
סתם כך, צרח:
"אללה אכבר
אַשְהַדֻ אִנַּ לא אִלאהַ אִלַּא אללּאה"
ואללה באשר הוא התבייש,
שנזכר שמו על הקלקלה
במבואות המטונפות של גטו בגדאד,
באוויר דם עבש,
חמס שוד ושבר
שנאה ושלהוב יצרים.

וזקני
שצדיק היה
וחסיד היה
ולא בא בטרוניא עם בוראו מעולם,
המשיך את דרכו חרש לבית חכם יצחק דרזי
הבית הקיצוני שבשכונה היהודית
לערוך סליחות וקינות,
-חג שבועות התבלבל לו עם בין המצרים וימים נוראים
בבגדד של 1941 -
ובדרכו לחש בינו ובינו בהטעמה אל תוך עצמו:
אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי 
לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ 
עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ.

באותה שעה למדתי ממנו שני דברים:
לא בני שטן פרעו חוק בפרהוד,
לא!
אם היו אלו בני שטן-
היינו מתנחמים
שכך דרכו של שטן
ודרך בניו אחריו
שאוחזים מעשה אביהם בידיהם.
היו אלו בני אדם!
בני אדם, הנולדים מאיש ואישה.

אדם ששלט באדם אחר
שדדו בזזו אנסו וטבחו
לְרַע לוֹ,
לְרַע להם,
לְרַע לאדם,
לכלל האדם באשר הוא אדם.

שם  
אימייל  
טלפון  
כתובת  
הודעה